מדרש אגדה, בראשית א׳

1 בראשית ברא אלהים. הדא הוא דכתיב כה אמר ה' אם ימדו שמים ממעל מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה' ירמיה לא לו, לפי שאמר ירמיהו המאס מאסת את יהודה וגו' שם יד טו, השיבו הקב"ה אם ראית שמים וארץ שעברו, אותה שעה תוכל לומר שאני מאסתי בהם, לפי שישראל יסוד שמים, ואם אמאס היסוד נופל הבנין אשר עליו. ומנין אתה למד ששמים וארץ לא נבראו אלא בשביל ישראל, שנאמר בראשית, ופירושו תחלה, וישראל נקראו ראשית, שנאמר קודש ישראל לה' ראשית תבואתו ירמיה ב ג:

2 ד"א בראשית. ביראת שמים ברא הקב"ה את עולמו' כמה דאת אמר ראשית חכמה יראת ה' תהלים קיא י:

3 ד"א בראשית. בזכות התורה ברא הקב"ה את עולמו, שנקראת ראשית, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז משלי ח כב:

4 ד"א בראשית. בראשית שש אותיות הן, כנגד שש מלות שבהם ברא הקב"ה את עולמו, שנאמר כי ביה ה' צור עולמים ישעיה כו ד, יה שתי מלות, ה' ארבעה מלות, הרי שש, אל תקרי צור אלא צייר צר עולמים:

5 ד"א בראשית. ברא שית, משיתין של מזבח ברא העולם:

6 ד"א בראשית. ב' ר' ראש המלה, י' ת' אחרית המלה, והוא ברית, ובזכות המילה והשבת ברא הקב"ה את העולם, ומנין שנקראה שבת ברית, שנאמר לדורותם ברית עולם שמות לא טו, וגם המילה נקראה ברית, שנאמר והיתה בריתי בבשרכם בראשית יז יג, וגם בזכות התורה נברא העולם, כי נשאר ממלת בראשית א"ש והוא אש, ואין אש אלא תורה שנאמר מימינו אש דת למו דברים לג ב:

7 ד"א בראשית. שש אותיות הם, כנגד ששה סדרי משנה, וכנגד ששה ימי בראשית:

8 ד"א בראשית. בהסירך השי"ן עולה שש מאות ושלש עשרה, כנגד תרי"ג מצות, והשי"ן שחייב אדם לשננם לבניו, שנא' ושננתם לבניך דברים ו ז:

9 והתחיל התורה בבי"ת, ולמה, אלא כנגד שתי תורות, תורה שבכתב ותורה שבעל פה:

10 ד"א למה בבי"ת, כנגד זכר ונקבה, דכתיב לא תוהו בראה וגו' ישעיה מה יח, ואמר החכם טובים השנים מן האחד קהלת ד ט:

11 ברא אלהים. ולא נאמר ברא ה', שבתחלה עלה במחשבה במדת הדין לברוא את העולם, וכיון שראה שלא היה יכול לעמוד במדת הדין לבדה, שיתף עמה מדת הרחמים, שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים בראשית ב ד:

12 ולמה לא אמר אלהים ברא בראשית, אלא אמר בראשית ברא אלהים, לפי שאין מזכירין שם שמים אלא על דיבור, שנאמר קרבן לה' ויקרא א ב. והרי דברים קל וחומר ומה למי שדרכו להקדיש אמרה תורה שלא יאמר לה' קרבן, אלא קרבן לה', קל וחומר למחרפים ולמגדפים ולנשבעים לשוא, שהם חייבים לפני המקום:

13 את השמים. מלמד שכל תולדות השמים נבראו........ בעולם שלא יאכל והסכימה דעתו של הקב"ה עמה, לפיכך לא הוציאה לעץ עושה פרי:

14 וירא אלהים כי טוב. עשתה הארץ ולא מיחה בה, ואינו אומר בה ויברא אלא ותוצא, מיכן שברואים היו ביום הראשון, ולא היה לארץ רשות להוציאן עד שנתן לה הקב"ה רשות להוציא:

15 ויאמר אלהים יהיה מארת. שאותו יום נתלו, לפיכך מארת חסר ב' ווי"ן, למה לפי שהמאירה חיה בבני אדם, לכך אנשי מעמד היו מתענין ברביעי על אסכרה שלא תפול בתינוקות:

16 והיו לאותות. בעת שחמה ולבנה לוקין אותותיהם לרעה, שנאמר ומאותו השמים אל תחתו אלא הגוים יחתו כי יחתו הגוים מהמה ירמיה יב:

17 ולמועדים. שעל חשבון חמה ולבנה תיקון המועדים שנאמר שמור את חדש האביב וגו' דברים טז א, וחג הקציר וגו', וחג האסיף וגו' שמות כג טו:

18 ולימים. פירשו ימי הלבנה כ"ט ימים חסרים שלשים מלאים, ושנת לבנה שנ"ד ימים ושמונה שעות ותתע"ו חלקים, ושנת חמה שס"ה ימים שש שעות:

19 והיו למאורת ברקיע וגו'. מלמד שלא נבראו אלא לצורך הבריות שהם בארץ, שנאמר להאיר על הארץ, אבל הקב"ה יתברך וישתבח ויתנשא לעדי עד אינו צריך לאורה, כי האורה עמו, שנאמר ונהורא עמיה שרי שרא דניאל ב כב:

20 ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים. כיון שהלשינה הלבנה על החמה מיעטה הקב"ה, ומה אמרה רבונו של עולם אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, אמר לה הואיל שכן, לכי ומעטי את עצמך, והקב"ה יתרומם שמו ניחם על זה ואמר לישראל הביאו לפני קרבן שמיעטתי לכם את הירח, ופירשו לפני כמו עלי, לפי שאני ארך אפים, והיה לי להאריך אפי עליה, לפיכך נאמר בקרבן ראש חדש ושעיר עזים אחד לחטאת לה', במדבר כח טו כלומר כי חטאת היו לפניו על שמיעט הלבנה והיא גרמה לעצמה:

21 וי"א שנעשית שחורה כשיחור, וגזר עליה שלא תהא מאירה אלא מכח השמש, אמרה לפניו רבונו של עולם על שדברתי לפניך דבר הגון אני לוקה, אמר לה הקב"ה לפיכך אני עתיד להחזיר אורך לימות המשיח, שנאמר והיה אור הלבנה כאור החמה ישעיה ל כו, אמרה לפניו רבונו של עולם חטאתי מחול לי, אמר לה מחלתי לך, אמרה לו במה אדע כי מחלת לי, אמר לה ולמשול ביום ובלילה, אמרה לפניו רבונו של עולם ומה שבח לאורי ביום שהוא נראה, ואתה קראת אותי קטן, שנאמר את המאור הקטן, אמר לה הצדיקים נקראו על שמיך, יעקב בנה הקטן בראשית כו טו, ודוד הוא הקטן ש"א יז יד, אמרה רבונו של עולם גם צדיקים נקראו קטנים, מה אות של מחילה הוא לי, כיון שראה הקב"ה שלא נתיישבה דעתה, הרבה צבאה, שנאמר ואת הכוכבים, ומפני כבודה הרבה צבאה כמו השלטון שהולך ועשירי המדינה הולכין עמו:

22 ויתן אותם אלהים ברקיע השמים. מתנה נתנם הקב"ה לבריות להאיר להם בין לצדיקים בין לרשעים לא נמנעו מלהאיר על הארץ:

23 ולמשול ביום ובלילה. כשם שמושלת החמה ביום, שנאמר וממגד תבואת שמש דברים לג יד כך ממשלת הלבנה בלילה, שנאמר וממגד גרש ירחים שם שם:

24 ולהבדיל בין האור ובין החשך. כשם שהיום אין כח לחשך להחשיך, כך כחשך כל זמן שהוא מחשיך אין כח ביום להאיר:

25 וירא אלהים כי טוב. לכך תקנם הקב"ה בזה הענין לעולם:

26 ויאמר אלהים ישרצו המים. אינו אומר יוציאו, כשם שנאמר בארץ, לפי שתולדות המים נבראו מיום ראשון, וביום חמישי הוציאו:

27 שרץ נפש חיה. שהעופות נפשותיהם וגופם נבראו מן המים:

28 ועוף יעופף על הארץ. לפי שהעופות נבראו מן הרקק לכך פורחים באויר, והדגים נבראו מן המים לכך פורחים במים, לפיכך הדגים באסיפה, והעופות בסימן אחד, והבהמה נבראת מן הארץ לבדה בשני סימנים:

29 ויברא אלהים את התנינים הגדולים. לויתן ונקבתו, וכדי שלא יחריבו את העולם בעת שמזדווגין זה לזה, לפיכך מלח את הנקבה לצדיקים לעתיד לבוא, שנאמר והרג את התנין אשר בים ישעיה כז א:

30 וירא אלהים כי טוב. ראה הקב"ה שהיה טוב לכך בראם:

31 ויברך אותם אלהים לאמר פרו ורבו. ולמה לא בירך הקב"ה את הבריות אלא עד יום ה', לפי שהדגים והעופות לוקח אדם מהם ואוכלם, וגם אוכלים זה את זה, לכך ברכם שלא יהא האדם חסר מהם, ולפי שברכם ביום ה', לכך התקינו שבתולה תנשא ביום רביעי, ליל חמישי, כדי שיזדווגו זה עם זה ויפרו וירבו:

32 והעוף ירב בארץ. לפי שהדגים נבראו מן המים לכך תולדותם במים, אבל העופות שנבראו מן הרקק ירב בארץ:

33 ויאמר אלהים תוצא הארץ. לפי שהבהמות והחיות נבראו בארץ ביום ראשון, ולא יצאו על פני כל הארץ, אבל היו מובלעים בתוכה, לכך כשהם מתים רוחות שלהם יורדות למטה במקום שנבראו ממנה, ונפשותם כלות כשם שגופם כלה:

34 וירא אלהים כי טוב. לפי שראה הקב"ה כי כך היה תיקונם, לכך יצרם בענין זה. ולמה לא ברכן הקב"ה כשם שבירך את הדגים ואת העופות, והלא בני אדם אוכלים מהן, כמו שאוכלים הדגים והעופות, וגם אוכלים זה את זה, לפי שגלוי היה לפניו שעתיד הנחש שהוא מחית דארץ לחטיא אדם ואשתו, ועל ידו ירדה מיתה לעולם, והיה עתיד לקלקלו, על כן לא בירך את חיית הארץ, שאם היה מברך אותם, היה הנחש בכלל הברכה, ואם היה שכבר בירכו הקב"ה לא היה מקללו אחר מיכן, ועליו נאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה קהלת ט יח, שבשביל הנחש נמנעו כל הבהמות והחיות ורמש האדם שלא נתברכו:

35 ויאמר אלהים נעשה אדם. למי אמר למלאכים שהם רוחות, לכך נתייעץ בהם בבריאת אדם, ואל תתמה, שכל מה שהקב"ה עושה עם בני אדם מתייעץ במלאכים, שכן מיכה אמר לאחאב ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים וגו', ויאמר ה' מי יפתה את אחאב וגו' מ"א כב יט כ, וכשאמר הקב"ה למשה רבנו לכתוב את התורה, אמר לו הקב"ה משה כתוב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, אמר לפניו רבונו של עולם מפני מה אתה נותן מקום למינים שיאמרו כי שתי רשויות הם, אמר הקב"ה למשה כתוב מה שאני אומר לך, וכל הרוצה לטעות יטעה, כי ממני ילמדו כל באי העולם שאם בא גדול לעשות דבר, יטול עצה מקטן, שהרי אני כשבאתי לבראות האדם נמלכתי עם מלאכי השרת:

36 ד"א ויאמר אלהים נעשה אדם וגו'. במי נמלך, בתורה נמלך, שכל מצותיה נתנו לו עצה שיברא את האדם, שנאמר לי עצה ותושיה משלי ח יד:

37 בצלמנו. שיהיה לו רוח חיים:

38 כדמותינו. שיהיה לו חכמה ובינה מעין חכמה של מעלה, וכמה דאת אמר ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו תהלים ח ו, זה יום מיתה שיראה כבוד הבורא:

39 וירדו בדגת הים. לפי שהיה לו חכמה ובינה להכיר בוראו, לכך נתן לו יכולת למשול על בריותיו:

40 ויברא אלהים את האדם וגו'. שאחר שעשאו גולם מעפר ברא אותו שנפח בו רוח חיים:

41 זכר ונקבה ברא אותם. בשני פרצופין היה האדם פנים ואחור:

42 וכבשוה. וכבשה כתיב, הזכר כובש את אשתו שלא תצא לדרך ולא תעבור על דת יהודית:

43 ד"א וכבשוה. וכבשה כתיב, שהזכר מצווה על פריה ורביה אבל לא הנקבה:

44 ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע. מיכן אתה למד שלא הותר לאדם לאכול בשר לפי שלא ברא הקב"ה בריותיו על מנת שימותו, שאם לא חטא אדם לא היו הבריות מתים, ואם תאמר אחרי שחטא אדם למה לא הותר לו לאכול בשר, אם כן מצינו חוטא נשכר:

45 וירא אלהים את כל אשר עשה וגו'. נאמר בבריאת אדם הראשון טוב, כשם שנאמר בכל המעשים שהיו לפנים, ולפי שכל שאר המעשים לא נבראו אלא בשביל אדם, לכך כללם בטובה עמו:

46 והנה טוב מאוד. מדה כנגד מדה שאין הקב"ה דן את בריותיו אלא כמדתם. בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב והנה טוב מות, לפי שהמיתה יפה לצדיקים למצוא מרגוע לנפשם, ויפה לרשעים שלא ירבו חטא, שנא' שם רשעים חדלו רוגז וגו' איוב ג יז, מלהרגיז לפני בוראם. ושם ינוחו יגיעי כח שם שם, אלו הצדיקים, שכל זמן שהם בחיים יגיעים להלחם עם יצר הרע המבקש להחטיאם:

47 יום הששי. למה נתוספה ה' בששי, מה שלא נכתבה בשאר הימים, לפי שהתנה הקב"ה עם כל מעשה בראשית שאם יקבלו ישראל את התורה, שהיא ה' ספרים יעמדו, ואם לאו יחזור העולם לתוהו ובהו, שנאמר משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה תהלים עו ט:

48 אחר שעבר ערב ובקר של יום הששי שבת ה' ממלאכתו ונעשה יום הששי חנוכה ליום ז', לכך נאמר ויכלו, שכלו ששת ימים ונשלם מעשיהם הם ותולדותם, שלא היה חסר שום דבר, לקיים מה שנאמר אין כל חדש תחת השמש קהלת א ט: